<h1>ספר החינוך מצוה שע"ב</h1>
<h2>דף לח:</h2>
שלא יאכל הנזיר קליפת הענבים, שנאמר [במדבר ו'] ועד זג לא יאכל, ופירוש זג היא הקליפה. כל עניינה במצוות הקודמות, ונתרבו האזהרות בהרחקת היין ובכל היוצא מן הגפן לפי הדומה, מפני שיש בכל היוצא ממנה כח להגדיל היצר, וזה ידוע לחכמי הטבע. וכתב הרב משה בן מימון זכרונו לברכה [בספר המצוות] והראיה על היות אלה החמש, כלומר היין והענבים והצימוקין והחרצן והזג, כל אחד ואחד מצוה בפני עצמה, שהרי מתחייב אדם מלקות אחת על כל אחד ואחד, וכמו שאמרו זכרונם לברכה במשנה [נזיר ל"ד ע"א], וחייב על היין בפני עצמו ועל הענבים בפני עצמן ועל החרצנים בפני עצמן ועל הזגין בפני עצמן, ואמרו כמו כן במסכת נזיר [ל"ח ע"ב] אכל ענבים לחים ויבשים חרצנים וזגים וסחט אשכול של ענבים ושתה לוקה חמש, וכשרצו שם לקיים שזה התנא דתני מלקיות תנא ושייר ושיתחייב הנזיר יותר מחמש מלקיות, שאמרו והא שייר לאו דלא יחל ולא אמרו והא שייר לאו דחומץ, והטעם לפי שלא יתחייב על היין ועל החומץ שתים כמו שאמרנו מפני שהחומץ נאסר מחמת עיקרו שהוא יין, ועניין הכתוב כאילו אמר שעיקר איסורו של יין לא סר ממנו בהפסדו, כמו שזכרנו למעלה במקומו [מצוה שס"ח]. וממה שראוי שתדעהו שאלה איסורי נזיר מצטרפין כולן לכזית ולוקין על כזית, עד כאן.
